לוח המשחקים – הפקטור השקט

לאחרונה פורסם לוח המשחקים של הליגה. יש לו לא מעט השפעה על העונה ועל העייפות של השחקנים בפלייאוף, גורם מכריע בעידן בו הכדורסל דורש יותר מאמץ מאי פעם בעידן התנועה בלי הכדור והחילופים בהגנה. מה אנחנו יכולים ללמוד מלוח המשחקים של האן.בי.איי?

דבר ראשון, הליגה מנסה להתחשב בעייפות של שחקניה. לא יהיה בקרוב שינוי מ-82 המשחקים של העונה הסדירה, אבל העומס היחסי במגמת ירידה. יש 12.4 בק-טו-בקס לקבוצה (13.3 בשנה שעברה). ב-2014/15, לפני 5 שנים, היו 19.3 לקבוצה. ירידה של 36%. יש ירידה נוספת בכמות של 5 משחקים בשבוע, אבל הנתון המעניין ביותר מבחינת כלל הליגה שונה, ומשפיע על שעות השינה של חובבי הנ.ב.א שיכולים להרשות לעצמם לקום.

בשנה שעברה לגולדן סטייט של סטפן קרי היו 18 משחקים ב-5:30, השנה 11. השינוי רלוונטי גם אצל קבוצות מסקרנות יותר כמו הלייקרס של לברון, אצלה המספר קוצץ מ-19 ל-10. במקום 57 משחקים שמשודרים מחוף לחוף ומתחילים בשעה הזאת, המספר מהעונה הקודמת, יש 33. מדובר בניסיון של הליגה להתמודד עם הירידה ברייטינג בשנה שעברה. הכוכבים הגדולים משחקים במערב למרות שרוב האוכלוסייה במזרח, לכן הם ישחקו פחות משחקים מוקדמים. יכול להיות שזה מרמז על שינוי עתידי בקונפרנסים. בעצם מדובר על העברת משחקים מהמערב לשעות של המזרח. נוסף על כך, יהיו 48 משחקי אחר צהריים, שיא נוסף והמשך מגמה של משחקים בשעות נוחות לצופים בישראל ובאירופה.

מדדים נוספים יכולים להשפיע לטובה או לרעה על קבוצות. הלייקרס בשנה שעברה טסו 53 אלף מיילים לעומת 42 אלף השנה, הבדל משמעותי מאוד. הלייקרס טסים פחות מכל קבוצה מערבית אחרת, בניגוד לשנים הקודמות. אין הבדל משמעותי במשחקים בהם יהיה להם יתרון מנוחה משמעותי לעומת המשחקים בהם היריבות ייהנו מיתרון כזה (10 ו-10), אבל ההפרש בזמן הטיסה יכול להיות משמעותי מאוד. המרוויחים הגדולים של לוח המשחקים הזה.

יוטה תוביל השנה את כמות המיילים של כל קבוצה עם 53,489 אלף, עלייה גדולה מהשנה שעברה (47,060). זה יכול להשפיע עליהם במירוץ לפלייאוף. בניגוד לעונה הקודמת, השנה יש ליוטה לוח משחקים קל, יחסית, בחצי הראשון של העונה, מה שיכול לבשר על עונה שמתפתחת שונה מהעונות הקודמות של דונובן מיטשל בהן הקבוצה קרטעה בתחילת העונה ושיחקה כדורסל נהדר במחציתה השנייה. כל מי שמחפש מידע על קבוצה כלשהי מוזמן לחשבון הטוויטר הנהדר של Positive Residual שסייע רבות בהכנת כתבה זו.

אפשר לבנות הגנה סביב קארל-אנטוני טאונס?

אנחנו שוכחים כמה קארל אנטוני טאונס טוב. 24 נקודות ו-12 ריבאונדים במשחק בגיל 23, שורה שעשו רק 11 שחקנים שונים לפניו. כל אחד מהם שיחק לפחות 38 דקות בערב, טאונס עשה את זה ב-33. בניגוד לכל השאר ברשימה, מלבד קווין לאב (וטאונס של 2016/17), הוא קולע מרחוק עם 1.8 שלשות במשחק. אין חולק על הכישרון ההתקפי העצום שלו.

השאלה לגביו היא בהגנה. השוו אותו לטים דאנקן לפני הכניסה לליגה, השוואה שנראית היום קצת תלושה מהמציאות. דירק נוביצקי השוואה מתאימה בהרבה: הוא סיים את 2002/03, בגיל 23, עם 23.4 נקודות ו-9.9 ריבאונדים למשחק כשהוא עם 1.8 שלשות מ-4.6 ניסיונות במשחק, בדיוק כמו טאונס. דאלאס מעולם לא הצליחה לבנות הגנה סביב הגרמני והגיעה לשנותיה היפות כששיחק לידו סנטר מסורתי כמו טייסון צ'נדלר או אריק דמפייר. נוביצקי מעולם לא היה סנטר. טאונס לא יכול לשחק כפאוור פורוורד בליגה של היום ומינסוטה לא הצליחה כשניסתה להפוך אותו לאחד.

האם הוא יכול להיות עוגן הגנתי? יכול להיות שכן. הייתה לוולבס תקופה בה ניצחו 12 משחקים מ-23, לעומת 24 מ-59 בשאר העונה, בין הטרייד של באטלר לפציעה של רוברט קובינגטון. מדובר במדגם קטן, אבל טאונס עשה בו עבודה נהדרת בהגנה על הצבע: 51.9% בזריקות נגדו בטווח של עד שני מטרים מהטבעת, מספרים שלא נופלים מאנדרה דראמונד ורודי גובר בתקופת הזמן הזאת.

כשמסתכלים על מספרים לאורך עונה שלמה המצב לא מעודד. טאונס מגן נוראי על שלשות והיה חלש בצבע לאורך כל המשחקים. מינסוטה עברה לא מעט תהפוכות בעונה הזאת (טרייד על באטלר, פיטורי ת'יבודו), אבל המצב כרגע רחוק מלהיות אידאלי. לכן צריך לקחת את הנתונים בערבון מוגבל.

הפוטנציאל עדיין שם. הוא חוסם לא רע בכלל והראה יכולת קריאת מסירות נהדרת עם 0.9 חטיפות למשחק, יותר ממה שגובר או קפלה עשו העונה. הוא לא מגן טבעת מצטיין, אבל יש לו את האתלטיות בשביל להיות אחד. ההבאה של נואה וולנה לידו מעניינת בעיקר באספקט ההגנתי. וולנה היה שחקן הגנה טוב בניקס לא טובה ויכול לחפות על טאונס, קצת כמו מילסאפ ליד יוקיץ'.

הגישה של ראיין סאנדרס תהיה מסקרנת במיוחד, כי טאונס לא שחקן רגיל בשום אספקט. הוא לא יהיה הגרסה המסורתית של העוגן ההגנתי, אבל הוא יכול להיות חלק טוב מקבוצת הגנה טובה כל עוד יהיה מרוכז בהגנה בלי הכדור. במשחקים ליד קובינגטון הוא הראה שהוא יכול להיות שחקן הגנה טוב כשהוא מוקף בכאלה וזאת אסטרטגיה שתאמה לקיץ של מינסוטה עם וולנה, הבחירה בקולבר והשארת רוברט קובינגטון. העונה, בלי שום ציפיות, החתול יכול להפוך לאחד השחקנים הטובים ביותר בליגה, אם הוא לא אחד כזה כבר עכשיו.